זו תקופה ארוכה, עוד הרבה לפני שוירוס הקורונה חדר לחיינו, ששוק הנדל"ן בכלל ודירות המגורים בפרט, חווה חוסר יציבות.
 
הדבר בא לידי ביטוי בכך ששוק המכירות במקום דרוך (כאילו היה  בהמתנה למשהו, אבל בטח לא צפה את הקורונה ...) ואילו שוק השכירות, משתולל ומתנהג כמו משאית הדוהרת במדרון ללא נהג.
 
יש מי שיגידו שזו התקופה בה המדינה מתנהלת למעשה כבר למעלה משנה ללא ממשלה וללא קווי מדיניות ברורים ויש מי שיגידו כי אלה כוחות השוק, בנק ישראל המקשה עוד ועוד על נוטלי המשכנתאות בכלל ועל המשקיעים בפרט, תוסיפו לכך את משבר הקורונה, עליית הריביות במשק האשראי בכלל וזה של המשכנתאות בפרט, המצב הכלכלי ויוקר המחייה שהביא את ציבור הרוכשים הפוטנציאלי לקצה גבול היכולת ועוד ועוד.
 
יתכן והכל נכון, גם אם בשיעורי השפעה משתנים, אבל נראה כי אכן, רכישת דירה במחיר ממוצע של 2 מליון ₪ ונטילת משכנתא למשך (כמעט) מחצית תקופת החיים הבוגרים, ולעיתים אף יותר עם החזרים של למעלה מ-5,000 ואפילו 6,000 ₪ ויותר, מעט מפחידה, מלחיצה ואפילו מאיימת על הרוכשים, לא כל שכן עת בכל יום, ערב משבר הקורונה העולמי ועל אחת כמה וכמה היום, בעקבותיו - עולות כותרות חדשות לבקרים לפיהן הכלכלה בכלל וזו המערבית בפרט - הולכת לקראת מיתון כשלעניין זה גם השפעה פסיכולוגית ישירה על הבטחון התעסוקתי, כמו גם זה האישי, של כל אחת ואחד מאיתנו, לא כל שכן רגע לפני קבלת החלטה בדבר רכישת דירה חדשה (ראשונה או במסגרת שיפור דיור) .
 
למצב זה השלכה ישירה על שוק הדירות להשכרה, כשמעל הכל בולטת ההאטה בהיקף רכישת הדירות להשקעה בידי ציבור המשקיעים, אם זה אלה המשקיעים המקצועיים או אם אלה המשקיעים מתוך הציבור, כמו מי שבחר לרכוש נדל"ן במקום לחסוך לפנסיה, פנסיונרים שיצאו לפנסיה מוקדמת ולא מוצאים אלטרנטיבה טובה להשקעת כספם לטובת הכנסה פאסיבית ועוד ועוד ... 
 
אלא שהפגיעה במשקיעי הנדל"ן אשר מהווה באופן ישיר את הטריגר לעליית מחירי השכירות בריכוזי הערים, לא באה רק בשל הגבלת המימון על ידי עדכון התנאים מצד בנק ישראל, אלא בשל מדיניות רשות המיסים, בראשות משרד האוצר והעומד בראשו, (עד לא מכבר), אשר בשעתו ניסו להחיל את חוק מיסוי דירה שלישית שנפל בסופו של יום (כאילו) בשל פגם פרוצדורלי בהעברת החוק בכנסת, אבל בדלת האחורית החיל את מסלול מיסוי הדירות להשקעה ב- לא פחות מי 5 מסלולי מס בפועל כך שכל רוכש דירה להשקעה חשוף, הלכה למעשה - למיסוי ההשקעה בשלושה, ארבעה  ועד אפילו חמישה מסלולי מס, נתון בלתי הגיוני ובוודאי בלתי הגון המריח כמו מעורבות יתר עד הכנסת יד ארוכה לעומק כיס המשקיעים, אותם אלו שהמדינה לא מאפשרת להם אפיק השקעה אלטרנטיביים אחרים (נוכח הריביות הנמוכות בשיעור 0 עד שלילי, על החסכונות של כולנו ....)
 
ועל מה בדיוק מדובר?
 
רוכש דירה שנייה (להשקעה), חשוף במעמד הרכישה למס רכישה בשיעור 8% ויותר (בהתאם לשווי הנכס), מס על דמי השכירות (במקרה ודמי השכירות עולים על 5100 ₪ בקרוב), מס שבח בעת מכירת הנכס בשיעור לא קטן של 25% על הרווח (במקרה של רווח) ומס נוסף בגין פחת שנוצר עקב השכרת הדירה שהביאה להכנסה. פחת זה למעשה מגדיל את הדלתא על הרווח (מפחית את מחיר הרכישה של הדירה לצרכי חישוב השבח) ובכך מגדיל את שיעור המס לתשלום בעת המכירה.
 
 
מסלול חמישי ונשכח, הוא למעשה הפיכת הדירה היחידה שהיתה לרוכש הדירה להשקעה עד רכישתו את דירתו השנייה, לדירה נוספת  החייבת גם היא במס שבח במקרה בו יבחר הקונה למכור את דירתו הקודמת, הראשונה והוותיקה
 
כל אלה ועוד אינם נסתרים מעיני המשקיעים, בוודאי לא מאלה המנוסים, ומרחיק אותם משוק הנדל"ן המקומי, מה שמפחית את ההיצע של דירות להשכרה, מגביר את הלחץ הגדל והולך משנה לשנה ומגביר בסופו של יום, את שיעור דמי השכירות המבוקש מידי שנה לחדר, לעלות בשיעורים גבוהים במיוחד, שהרי מישהו (והשוכר הוא הקורבן המסומן במקרה זה), צריך לשלם על כל "הטוב" הזה ברשות המיסים מבקשת לקבל לכיסה.